הדאגה מההשפעה הפוטנציאלית של הלוגנים במכלולים אלקטרוניים על הסביבה ועל בריאות האדם הולכת וגוברת. תוצרי הלוואי של שריפה לא מלאה של מעגלים מודפסים ומוצרים אלקטרוניים שהושלכו עלולים לכלול תרכובות דמויות דיוקסין ופורן, וכן גזים חומציים או מאכלים. בשל בעיית הרעילות הפוטנציאלית, ארגונים רבים מיישמים בקרות להגבלת או לביטול ההלוגנים במוצריהם.
הלוגנים שונים מהלידים. הליד הוא הלוגן שקלט אלקטרון נוסף והפך ליוני. הלידים קשורים לבעיות אמינות באלקטרוניקה כאשר הם נותרים ללא כליאה.
רוב התרכובות המוהלגנות נמצאות במעגלים מודפסים, במסכות הלחמה, בתרכובות יציקה, במחברים, בבידוד כבלים ובצנרת חיווט. הן משמשות בשל תכונות עמידות תרמית מצוינות בעלות נמוכה יחסית. הלוגנים יכולים לשמש גם כחומרי גלם בחלק מחומרי הרכבת המעגלים, כדי לעזור למפעילים (Activators) להמשיך לפעול ככל שטמפרטורת התהליך עולה (כמו בתהליכים ללא עופרת). הלוגנים אלה הם חלק מתרכובות הקיימות בכמויות קטנות בהרבה מאשר בלוחות או ברכיבים.
שימוש בחומרי הרכבה שאין בפורמולציה המקורית שלהם הלוגנים הוא הדרך האידיאלית לנטרל אותם כמקור אפשרי להלוגנים. בהתחשב במקורות ההלוגנים הרבים ובהשפעה הסביבתית המזערית של רמות נמוכות, רוב הארגונים אימצו את הרמות שקבעה הנציבות האלקטרוטכנית הבינלאומית (IEC) כרמות מקובלות במוצר המורכב הסופי.
רמות אלה הן:
- 900 ppm כלור
- 900 ppm ברום
- 1500 ppm סך הלוגנים